החלטה בתיק ת"א 28856-07-12

עניינה של הבקשה:

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, לאסור על המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") לפעול מול המשיב 2 (להלן: "הבנק") לחילוט ערבות בנקאית שמספרה 876-140400/52-30-082-003-3 (להלן: "הערבות הבנקאית").

גובה הכספים המובטחים בערבות הבנקאית דנן הינו עד לסך של 100,000 דולר ארה"ב, לפי השער היציג.

הבקשה:

הערבות ניתנה על ידי המבקשת לטובת המשיבה, באמצעות הבנק, במסגרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 8.8.05.

הסכם השכירות, נספח 2 לבקשה, היה תקף ממועד כריתתו ועד ליום 13.8.09, עם אופציה להארכת התקופה. אכן, האופציה מומשה וההסכם הוארך 4 פעמים, עד ליום 31.5.12. תוספות ההארכה צורפו כנספחים 6-3 לבקשה.

הערבות הבנקאית הוארכה בד בבד עם הארכת החוזה. נכון להיום, תוקף הערבות הינו עד ליום 31.8.12.

לטענת המבקשת, היא קיבלה דרישות שונות מאת המשיבה בדבר הוצאת ריהוט וצ'ילר מן המושכר שלא כדין. המבקשת טענה כי הריהוט שהוצא על ידה הינו בבעלותה, ועל כן היא זכאית לפנותו מן המושכר. הצ'ילר, לטענתה, נותר במושכר ואין בדעתה לפנותו.

ביום 10.6.12, פנתה המשיבה אל המבקשת בדרישה כי תפעיל את מערכת ה"חדר הנקי" (חדר הנחוץ לצורך ביצוע פעילות, ועל כן חייב להיות נקי) והצ'ילרים למשך 24 שעות, לצורך בדיקה נוספת של החדר הנקי במושכר. פנייה זו היתה, למעשה, הפנייה הרשמית האחרונה של המשיבה למבקשת, כך לטענת המבקשת.

ביום 11.7.12, פנתה המבקשת אל המשיבה בבקשה לקבלת הציוד השייך לה, וכן להחזרת הערבות הבנקאית שניתנה במסגרת הסכם השכירות. או אז, פנתה המשיבה לבנק וביקשה לממש את מלוא סכום הערבות.

המבקשת טוענת כי אין שחר לדרישת המשיבה לממש את הערבות, וכי המכתב ששיגרה המשיבה ביום 11.7.12, ובו מפורטים נזקים שונים שלכאורה גרמה המבקשת למושכר, רצוף טענות שווא דמיוניות. כך למשל, הנזקים הנטענים מגיעים כדי סכום פנטסטי, כהגדרתה, של 1.7 מיליון ש"ח, העולה עשרות מונים על דמי השכירות החודשית.

מצב זה אינו תואם את המצב בשטח. המבקשת טוענת כי השאירה את המושכר נקי, מסודר ובמצב נאות, על פי תנאי ההסכם.

מבחינה משפטית, טוענת המבקשת כי אין מקום לממש את הסכם השכירות. סעיף 14 להסכם קובע שני תנאים מוסכמים למימוש הערבות:

א.         הפרה מהותית של הסכם השכירות.

ב.         מתן התראה מוקדמת לתיקון ההפרה, וההפרה לא תוקנה תוך 15 יום.

לטענת המבקשת, שני התנאים הללו לא התקיימו בענייננו, ועל כן אין מקום להורות על מימוש הערבות.

גם מימושה של ערבות בנקאית כפוף לחובת תום הלב, המהווה יתרון יסוד בשיטתנו המשפטית. כאן, טוענת המבקשת כי הדרישה למימוש הערבות לא נעשתה בתום לב, שכן בפועל לא היו פגמים במושכר, לא היתה הפרה של הסכם השכירות וגם דרישה לתיקון ההפרה לא נשלחה כדבעי.

מבחינת מאזן הנוחות וסיכויי התביעה, סבורה המבקשת כי הכף נוטה לזכותה. אמנם מציינת היא כי ערבות בנקאית היא מכשיר חשוב בחיי המסחר, אולם גם לה יש סייגים וחריגים, אותם יש להחיל בענייננו.

מכאן הבקשה.